אויסטר, הדבר היחיד שהיה מוצלח במלון. צילום: דרור אמסלם
הכל התחיל ברצון לבראנצ' קליל ביום שבת בתוך מזגן צונן עם אוכל קליל. בחרנו ללכת לביקור בהוטל מונטיפיורי מתוך אהבה לפירות ים, ישבנו על הבר, יובל ואני והזמנו, כמובן אויסטר למנה ראשונה, טרי, טעים, שווה כל שקל (28 ש"ח) לצד טרטר דג. אבל כנראה בגלל שהמקום עוד לע היה מלא בשעה 14:30 אז המטבח שקד על השמרים. הצדפה הגיעה לבדה ללא הטרטר, בעיה לחלוק או לאכול אותה לבד, או להתחיל לתת לה לשחות במי קרח שבה היא מוגשת, ומפה השירות רק הדרדר. הגיעה העיקרית שלי עם המנה הראשונה של יובל, ביקשתי בנימוס להמתין יסיים את הראשונה שלו ואז הברמן התחיל לפצוח במניפס למה זה קרה ומה עומד מאחורי זה. עכשיו באמת, למה זה צריך לעניין אותי! סיימנו את המנה הראשונה, ושם התייחסות לא הייתה, הביאו לנו לחמים שאם רותי הייתה יודעת על קיומם במסעדה- דברים היו נראים אחרת, ושום דבר לא הגיע אחריהם או לצידם. גיליתי שהעיקרית שלי יצא לאורחים ליידנו כפינוק חצי שעה שזה ישב מאחורי הבר ואז הוחלט לעבוד למשהו יותר עממי, עזבנו עם מקום בבטן למנה עיקרית והמשכנו לכיוון רוטשילד
הוטל מונטיפיורי
רחוב מונטיפיורי 36
תל אביב
הוטל מונטיפיורי
רחוב מונטיפיורי 36
תל אביב