הבינה המלאכותית משמשת יותר ויותר ככלי למעצבים, ותיקים כמתחילים. המעצב דרור
אמסלם נותן לנו טעימה מיכולותיה ומביא את סגנונו האישי בעזרת מחולל הדימויים

ספר לנו על ה-ע' שעיצבת
ה-ע' שבחרתי לעצב נוצרה באמצעות מחולל דימויים מבוסס בינה מלאכותית. באמצעות הנחיות דינמיות, יצרתי כ-100 גרסאות שונות לעיצוב הע׳. שמתי דגש על שלד האות בתוספת אלמנטים מעשירים

הצג את עצמך לקוראות וקוראי המגזין
אני דרור אמסלם, גר בתל אביב, במקור ירושלמי. בוגר תואר ראשון במחלקה לעיצוב תקשורת חזותית, מכון טכנולוגי חולון ובוגר התכנית לתואר שני בעיצוב תקשורת חזותית בבצלאל. אני מרצה במכון כשמונה שנים. בעברי עבדתי במשרד הפרסום מקאן וכיום אני בעל סטודיו עצמאי לעיצוב דיגיטל, סושיאל וחווית משתמש

עצה לסטודנט/ית?
אני מאמין שעיצוב באמצעות בינה מלאכותית נותן לנו כלים נוספים לפתח את השפה הויזואלית שלנו. בינה מלאכותית היא כלי חדש ושימושי שמקביל לטכניקות דיגיטליות קודמות כמו איור וקטורי או הדמיה בתלת ממד. אני ממליץ לנסות אותו ולזרום עם התוצאות יותר מאשר לחשוב על תוצר מוגמר. בינה מלאכותית עוזרת לייצר חומרי גלם נהדרים שבאמצעותם ניתן לקצר זמנים ולהגיע למנעד רחב של אפשרויות טובות

​

Direct link to the article>>

My next lecture about how to preform as a designer in social media.
​The lecture take place in the semester opening event of Hit Design School.

Pan Art Gallery has invited me to present art work in a queer exhibition last summer. 
I create an hand made collage from Bayad Magazine images. The concept was aging, I try to show the gap between young man and older one. I had added text from my and other childhood, names that kids and youth call to the queers. 

The Collage has presented in two galleries: Assemblage, 48 Allenby St. Tel Aviv and The Poly House, 1 Nachalat Binyamin St. Tel Aviv, Israel.

About the artwork:
Size 40*50 cm with vintage recycle frame
paper collage with stickers
Stenciled word "Homosexual" graffiti 
 

במהלך הסמסטר למדנו קוד, דיי ברמה של מעצבים שנוגעים בקוד ובהמשך לכך למדנו גם לא לפחד מהקוד ושאפשר לעשות איתו דברים נהדרים
בחרתי לבדוק כמה אפשר לשחק עם הקוד ולשלב אותו עם מציאות רבודה

בהמשך למחקר שלי בתואר בחרתי בשאלה דיי ברורה למשתמש
שיציג את המין שלו
זאת שאלה שהתשובה שלה כביכול ברורה על פי מראה חיצוני אך היא למעשה ידועה לנו כאשר אנחנו נולדים, האם אני זכר או נקבה
בניגוד למה שחושבים
 אנחנו גדלים להיות גבר אישה טראנס פלואידים א-מגדרים, שזה המגדר שלנו ואלא המין

השאלון בממשק מופעל על ידי הנפת ידים לאיזור התשובה עם אופציה לשנות את דעתך
גם כאלמנט משחקי וגם כמסר למשתמש שאילו דברים שיכולים להיות הפיכים בימינו

בהגשה נשאלתי מה קורה אם מרימים את שני הידיים
כמובן שלא יכלתי להתעלם מהשאלה הזאת וגם הקוד הראה התייחסות אחרת מאחורי הקלעים
בקוד שכתבתי ישנם 4 אופציות להתייחסות
טוטם- כאשר אף יד לא מונפ באויר שמביעה אדם ללא מין
זכר- כאשר מניפים את יד שמאל
נקבה- כאשר מניפים את יד ימין
 אנדרוגינוס- כאשר מניפים את שתי הידיים ביחד
לאופציה של שני הידיים כרגע אין ביטוי ויזואלי בשל מגבלות זמן לעבודה על הפרויקט

אני מניח שהים אם אצטרך לבנות מערכת שלמה זה יהיה מאתגר עבורי אבל שברתי פה חומה  של יכולת לנהל שיחה עם מפתח, למצוא חתיכות קוד ולהדק אותם ביחד לכדי ממשק שיכול לפעול

בקטרס הינו צריכים ליצור מהלך 
במקרה שלי בחרתי להעלות למודעות את כמו הדאטה שאנחנו מעלים לרשתות החברתיות מבלי להבין לעומק את ההשלכות שלהם, בחרתי להתערב באופן סימלי 
מבלי לפגוע בשטחים ציבוריים כמובן ובאישורים הרלוונטים
בחרתי להראות לאנשים את המידע שאנחנו יכולים לדעת על כל אחד ואחת מאיתנו 
ושהוא בעיקר מתנקז בטכנולוגיה והבעלים שלה כך שאין לנו מושג מי צופה ומי יודע אותה
​להלן הסרטון שמציג את העלאה למודעות

קצת על הרקע מהקורס
​פרויקט שלי חי במרחב הציבורי דיגיטלי. קיימותה יום מצלמות ברחובות שעוקבות אחרינו
ומכילות בינהקצת על ההתחלה של העשיה שלי, מלאכותית שיכולה לדלות מאיתנו מידע מבלי שהצהרנו על זה, כמו: מגדר, נטיה מינית, פרופילים ברשתות חברתיות. הבינה למעשה יוצרת לכל אחד מאיתנו אווטר וכך היא עוקבת אחרינו ואף יכולה לחזות את ההתנהגות העתידית שלנו. האפשרויות הללו נותנו לבעלי הטכנולוגיה, התאגידים והממשל כוח עצום מה שיוצר לנו אי איזון חברתי שיש המון מידע בידי מעט מאוד אנשים ויהיה ניתן להשתמש בו לרעה, ניפוי ושליטה בנו
המטרה לעזור לנו לשמור על המידע הזה אצלנו ולמנוע את הנגישות שלו לטכנולוגיה. הפרויקט יאפשר לנו לייצר שיבוש בטכנולוגיה שלא יראה באופן בולט על פני השטח אבל האלגריתמים לא
יוכלו למצוא את המקביל שלנו במרחב הוירטואלי

קצת על לינקים למקורות מידע
https://www.bernardmarr.com/default.asp?contentID=1438
​www.oberlo.com/blog/social-media-marketing-statistics​www.telecomnews.co.il/כמה-שעות-ביום-משתמשים-הישראלים-בסמארטפון-כמה-מעדיפים-לשלם-באמצעות-הסלולר.html
​nogan.co.il/נתוני-שימוש-באינסטגרם/

כבר שנתיים יש את הבאז וורד של 
GAN
generative adversarial network
ומאז אנחנו רואים יצירות נפלאות שמטיילות ברשת אשר חלק מראות לנו קישור ליצירה דיגיטלית וחלקן מתסתרות מאחור 
אז אני עושה לי ולכם קצת סדר בבלאגן
 כאשר מחשב מקבל כלים מדהימים איך ליצור בנעלים של אומן או מעצב ניתן להגיע לדברים סופר מעניינים כאלה סוג של הכלאה מוזיאונית והזיות של ילדי וודסטוק

ואיפה זה למעשה שם אותנו...
בעקבות מאמר שקראתי נראה שיש לאלגוריתים דרך ארוכה כדי לייצר פלאות ברמה אנושית 
נוסיף למתכון את הצד שההתקמות הטכנולוגית רק מתגברת מחידוש לחידוש ועוד קוד שנכבת ועוד קוד שמגיע לאימון עם יכולת גם לאמן את עצמו 
מרגיש שבחרתי במקצוע הנכון אבל בדור הלא נכון
זאת הנקודה לראות איפה אני יכול להיות בצד שכותב את הקוד המכוון את האלגוריתם ברמת  הניהול עם ידיים נקיות ולהיות מרוצה ואף להתפעל עם רמת הצרטים הקטנים שלא היינו יכולים להעלות על דעתינו
​
​

- אני מקווה שתירגמתי את זה נכון-ליגה פחות נשמע רציני - 
ופה אני שמח להכיר לכם את הארגון לצדק אלגוריתמי
https://www.ajl.org/about
​בניצוחה של  ג׳וי בולאמוויני אשר במהלך לימודיה גילתה שמצלמות עם בינה מלאכותית לזיהוי פנים לא מזהות אותה ולמה אתם שואלים
כי היא שחורה
מרבית המצלמות עד לא מזמן לא  היו מזהים שחורים וזה קרה כי מי שמאמן את הבניה המלאכותית לא לקח בשחבון שצריך לאמן גם תמונות של אנשים שחורים או שהוא בנה את הקוד של הבינה לזיהוי למשל על פי קונטרסט בין תווי פנים כך שלמעשה עור כהה נראה אחיד לבינה והיא עושה טעויות
אז מה קורה פה בתכלס
יש לנו בינה שחושבת כמו בן אדם לגזען שמפלה שחורים לרעה
האם נראה לכם שהמעצמות הגדולות ששולטות באינטרנט ובחיינו תכלס מעוניינות לתקן
 אולי כן או שהם רק רוצים לטאטא מתחת לשטיח ולעשות טלאי בקוד רק כדי לא לאבד את כל האימונים שהתרחשו עד היום
קורה מצב שזיהוי פנים לא מזהה אסייתים בגלל צורת עיניהם
כל אדם בחזות מזרחית אוטומטית מעלה חדש בשדות תעופה בגלל התרעות של המערכות
טוב אני מניח שכבר הבנתם את עניין הגזענות פה
רק שנהיה מודעים מול עתיד המכונות שעתיד להגיע אלינו הביתה בימים הקרובים

אתמול בערב קיבלתי הודעה, בין היותר משמחות בתקופת הקורונה שלנו והסגר המועיל שעובר על כולנו

טכנולוגיה זיהוי פנים נמצאת גם בשדות תעופה וגם במדידת החום ולצד זה יש גם מצלמות ברחובות שמקיפות אותנו ובעלת טכנולוגיה יכולה לחפש את הפנים שלנו ברחבי הרשת באחוזים דיי מוצלחים וכך לעקוב אחרינו גם אם אננחנו לא מאוכנים בפלאפון שלנו. 

קצת בעייתי לחינו שגם ככה לא פשוטים בתקופת הקורונה, במסגרת המחקת לעבודה שאני כותב לתואר הגעתי לאתר הזה
https://cvdazzle.com
 האמן אדם הארווי בנה תוכנית פעולה
 יש שם מספר לוקים שבעתיד יהיו כנראה מאוד פופולריים מכמה סיבות

 המראה הזה למשל ימנע ממצלמה לזהות את פנינו אפרט על כך בהמשך
זה יצור לנו מעין מחתרת של אנשים שלא מעוניינים למסור את הפרטיות שלהם לידי הטכנולוגיה
יהיו חוקים שימשטרו לנו את האופנה ואיך כדאי להראות
קצת כמו צניעות בדתות שלנו
אבל אם בכל זאת תבחרו להיות מחתרתיים אליו הנקודות שכדאי לשים לב אליהן
לשבור את המבנה האליפטי של הראש באמצעו תסרוקת עם כמה צבעים ומשחק בין כהה לבהיר
לשבור את הסימטריה של הפנים שלנו בעזרת כיסוי תוי פנים רק בצד אחד
לשנות את האור וצל מסביב לעייניים שלנו
הנקודה של גשר האף ומרכז העיניים מאוד חשוב בזוהי ולכן יש להסוואת אותו
אם מתאפרים אז ליצור הצללות בגוונים שונים כדי לתת השליה של עומק
 
חמשת הטיפים האלו יהוו ידע חשוב בעתיד ולבינתיים בהווה אנחנו כבר יכולים להשתעשע  איתו ובמדינות מסויימות בעולם כבר צריכים להשתמש בו

grandmother’s story is taking part in exhibition in Bezalel. A visually creative short about director my Grandmother how she fled from Tunisia during World War II.

This short film is part of the San Francisco Jewish Film Festival short film showcase program, SFJFF Presents. To discover more great Jewish short films each month, join the SFJFF YouTube channel by clicking the red SUBSCRIBE button above.

החלק מהתרגיל המסכם בקוס ״הספר כחדר פאות״ חקרתי את המקום שנמצא בין הזהות שלי, של קשרי הדם שלי בהתמקדות על המידע שנמצא בפנים שלנו
בחרת להציב אתמאגר תמונות שלנו מזיקנה ועד צעירות ללא הבדל של הסובייקט אלא על פי סדר הגיל
כפי שניתן לראות בתמונות המשפחתיות כולם רוב מחייכים ונראים במיטבם ממש כמו הרשתות החברתיות כיום
זה נתן נופך קצת קלישאתי לפרויקט שמאוד אהבתי גם את המימד הזה בהקשר המשפחתי שלי
כל התמונות הוצבו באופן שהעיניים והפה ממוקמים באותו מקום מה שאיפשר לי גם לסרוק את הסרטון מול מערכות לזיהוי פנים ולהלביש פילטרים שממוקמים על כל הדמויות באופן אחיד

ההגשה התבצעה באופן שכל סטודנט משנה ב היה צריך להתייחס לאיזה פרויקט של סטודנט
משנה א (השנה שלי) וזכיתי לקבל את ההתייחסות מאלי חרומוב ואתם זוכים לקרוא את זה פה

אני רואה סרט קצר שמציג רצף תמונות פורטרט של אנשים בסדר כרונולוגי יורד לפי גיל. בסרט מופיעים אנשים שונים אך בולטות במיוחד תמונותיו של היוצר אשר משתלבות לאורך הסרט לפי לפי גילו. תמונות האנשים מסודרות בצורה השוואתית במידה, כשכל הראשים במיקום ובגודל דומה, העיניים מופנות למצלמה והשפתיים מסמנות את מרכז הפריים. מוטיב נוסף בעבודה הוא המבט הישר החיוך אשר בולט במיוחד במיקומו במרכז הפריים ושניהם ביחד בולטים בהיעדרם בתמונה האחרונה. בסוף הסרט מתגלה נקודת מפנה: התמונה היחידה בה עיני המצולם (תינוק) עצומות, ומתחתיו המילה הכתובה היחיד ״פרולוג״. את הסרט מלווה מנגינה פופית וקצבית אשר מעין-מכתיבה את קצב התחלפות התמונות. 
העבודה מאמתת אותי עם שצף תחושות ומסרים מורכבים, רועשים ומתחרים. הדמויות המביטות למצלמה נבחנות בהשוואה אחת לשניה ומניעות מחשבות על תרבות הדיוקן העצמי, הזדקנות וביקורת עצמית. החיוכים מבקשים פענוח ארוך בעוד התמונות מתחלפות במהירות רבה שלא מאפשרת להתמקד בהן ומעוררות תחושת FOMO אשר מתכתבת עם המנגינה הפופית שמזכירה סרטי feed רנדומליים פופולריים.
אמירה קלישאתית מספר 1: החיים עוברים מהר מדי בקצב העבודה.
בתוך כך, המופעים השונים של יוצר העבודה מתקופות וזמנים שונים מעוררים אמפתיה וסקרנות ומעלים שאלות על הקשר בינו לבין המצולמים האחרים; האם הם בני משפחתו? חבריו? אנשים שונים ממהלך חייו? בו זמנית מתחשק להאט את קצב תחלופת התמונות כדי להתמקד בפרטים, אולי למצוא קווי דמיון שיעידו על קשר משפחתי בין הדמויות.
עם זאת, לאחר שצפיתי בסרט בפעם השניה תהיתי שוב על  הקשר בין רצף התמונות, למנגינה ולמילה ״פרולוג״ ניסיתי למצוא כותרת אשר מחברת ביניהם, שכן זו נעדרת מן העבודה. אל מול אלה לא הצלחתי להגיע להכרעה ונותרתי אמביוולנטי.
נושאים רבים עולים מתוך העבודה בחלקיה השונים גם אם הם אינם מתחברים יחדיו באופן מובהק. מבין הנושאים אשר הספקתי לזהות אפשר למנות: אלבום משפחתי, ישראליות, העמדות פנים, FOMO, feed forward, דטרמיניזם.
השילוב בין המנגינה לסוג הסרטון מוכר לי מעולמות התוכן ברשתות החברתיות ומתכתב עם עבודות מסוג ״תיעוד עצמי לאורך חמישים שנים בחמש דקות״ אשר בדרך כלל מדברות על הזדקנות, השתנות...

אמירה קלישאתית מספר 2: פני האדם כפני רוח הזמן
עבודה זו מרחיבה את הדיון בכך שהיא מציעה מבט לא על אדם יחיד שמסמל את רוח הזמן המתחלפת אלא על משפחה שלמה, או על קשרים בין אנשים אשר ביחד מעידים השינוי.
כמו כן, ה״פרולוג״ המצוין בסוף הסרט מביא לעבודה מימד ספרותי. בעוד שבעולם הספרות תפקידו של הפרולוג לציין את הרקע לסיפור טרם הוא סופר, כאן מגיע הפרולוג בסוף הנרטיב ובשילוב עם תמונת התינוק נדמה כי היא מציע דמות ראשית לסיפור באומרה לדמות התינוק ״כל זה לפניך״.
נורמות וקונבנציות רבות צפות מתוך העבודה ודורשות פיענוח נרחב שלהן. אתייחס לכמה אשר בלטו ונגעו בי במיוחד:
בראש ובראשונה אתייחס להחלטה להציג נרטיב למרות ההזמנה לייצר עבודה פתוחה, שכן נרטיב וידאו קשה יותר לפריעה מעבודת וידאו לא נרטיבית. למרות זאת, אפשרות הפריעה והשיטוט בין הנושאים השונים העולים מתוך העבודה מאפשרים לראות בה עבודה פתוחה, ומבקשים מספר צפיות על מנת לבחון כל נרטיב בנפרד.
בנוסף אתייחס למנגינה אשר מכתיבה את קצב התחלפות התמונות. בעוד הדרמה המוזיקלית בה מתפתחת לאורך הסרט, הקצב במנגינה לא משתנה והמשפט המוזיקלי שבה חוזר על עצמו מספר פעמים כמו מעיד על מעגליות מסויימת.
אמירה קלישאתית מספר 3: מעגלי המוזיקה מזכירים את מעגל החיים.
בנוסף, החיוך הממורכז שחוזר ברצף הפריימים הוא הקונפליקט הגיבור של העבודה. הדבר קשור לנורמה תרבותית אשר גורסת כי אנשים צריכים לחייך. בולטת במיוחד הנוכחות שלו בגילאים המבוגרים, בתמונות היוצר (לעומת דמויות אחרות בנות גילו) ובמיוחד בולט העדר החיוך בתמונת התינוק האחרון. החיוך מציב את הצופה כנמען ישיר של העבודה, צופה מקרוב, צופה מלפנים. מתוך הרגל, עולה בי הצורך לחייך חזרה לאדם שמחייך אליי. עם זאת, אני נקרע בין הרצון לחייך חזרה לבין התובנה כי החיוכים כולם לא נועדו אליי, אלא נוצרו מכורך הרגע שהוא בעצמו נורמה מסויימת: ״מצלמים אותי אז אחייך״.
נורמה נוספת נובעת מתוך היתכנות הקשר בין האנשים וסידורים לפי גיל. בתחום הקוגניציה מציינים שכאשר ניתן לזהות קשר בתוך רצף של פריטי מידע נפרדים ניתן דרכם לנבא את העתיד להגיע בהמשך הסדרה. לתיאוריה הזו קוראים Feedforward. אם בתחילת הסרט קשה להבחין בסדר הגילאים היורד, אז לקראת אמצע הסרט חושפת הסדרה את עצמה ובכך מייצרת ציפיה לראות בסוף הסרט תינוק כלשהו. אותה ציפיה היא זו אשר מייצרת את ההפתעה ביחס למילה ״פרולוג״ אשר מופיעה עמו ובכך מאתגרת את כל השיטה אשר הוצגה עד כה.
הנורמה האחרונה אשר ארצה להתייחס אליה קשורה גם היא לדטרמיניזם וישראליות. כמצופה מנער ישראלי, מראה היוצר כי הוא עבר את מסלול החיים ״נורמלי״ המצופה מנער ישראלי - הוא התחפש בפורים, מרד בנעוריו במראה המצופה ״מילד טוב״ והתגייס לצבא. במהלך הרצף נוצר קשר מעניין בין תחפושות פורים לבין לבישת מדים אשר מציב את הצבא באור קומי, כאילו הם שווים והנער התחפש בפורים וגם התחפש לחייל. מכאן עולה שאלה ביקורתית על רצף החיים הישראלי המצופה מנער נורמטיבי.

 ותודה מיוחד לפרופ׳ מרב סולומון על ההנחיה בקורס בצלאל

במסגרת הלימודים שלי בחרתי להתעמק בתחום של בינה מלאכותית ואיך היא עובדת במערכות של זיהוי פנים והגעתי לחוקר הזה
https://www.michalkosinski.com/research
מייקל רוסינסקי
מסגרת לימודיו הוא בדק ומצא שמערכת לזיהוי פנים יכולה להצליח את עבודה ברמה של 91% במקרה של גברים
לעומת 83% במקרה של נשים
זאת לאחר שמלמדים את המערכת עם חמש תמונות של אותו סובייקט שמצולם
מה ההצלחה הזאת אומרת לנו למעשה וסליחה שאני קצת ביקורתי וסקפטי בכלל מול המחקר הזה
קצת אסביר פה גם לעצמי  מה זה אומר
למעשה לקחו מערכת שמכילה בתוכה בינה מלאכותית לומדת אשר מקבלת תצלומים של אנשים ובמקרה הנוכחי רובם לבנים
אם היא תקבל ותדע שיש לה חמישה תצלומים של אותו סובייקט היא תדע בהצלחה של 91% אם המצולם הוא סטרייט או גיי

בקורס בלימודים של מרב סולומון
קיבלנו משימה של קריאה לטקסט פתוח על פי אומברטו אקו
 למען גילוי נאות מציין כי הקורס התחיל עם הקורונה ועבר לזום כך שהכלים שלנו הפכו להיות יותר מוגבלים ודרשו יצירתיות מסוג אחר בתקופה הזאת


אצלינו בבית החלטנו לסייד ולתקן את הקירות באותה תקופה וגיליתי שאני פשוט אגרן אוסף כל  מה שאפשר ושם על המדף תחת הכותרת של צובר אבק
החלטתי להיפטר מחלק מהפריטים וגם לענות על התרגיל באותה הזדמנות
​זאת התוצאה

כמות האוספים שיש פה זקוקה לקבל את הכותרת של אוסף האוספים
היה לג בעומר ומה יותר עוזר להיפטר ולשחרר יותר מאש
למזלי בשכונה הקרובה יש שטח שעוד לא התחילו לבנות בו והיה סט מושלם לצילומים
טכניקת סטופ מושיין על קיר צבוע ומדף עץ
הכל יצא פוטוגני בתאורת שמש ועזרה קטנה מאכותית
גם הפידבקים היו חיוביים למרות המוזיקה שקצת יצאה דרמתית מידי
צפיה מהנה​